שנת יציאה: 1974

כוורת היא להקת רוק ישראלית שהוקמה בשנת 1973, והורכבה מדני סנדרסון (שכתב והלחין את רוב שיריה), גידי גוב, יצחק קלפטר, אלון אולארצ'יק, מאיר פניגשטיין, אפרים שמיר ויוני רכטר.

הלהקה, שהתאפיינה בסגנון רוק מלודי עשיר בהומור נונסנס ובשילוב מערכונים, זכתה להצלחה מסחרית גדולה ואף למעמד פולחני. היא פעלה עד 1976 והוציאה שלושה אלבומי אולפן: "סיפורי פוגי", "פוגי בפיתה" ו"צפוף באוזן". לאחר פירוק הלהקה המשיכו חבריה לקריירות עצמאיות והוציאו אלבומי סולו משלהם. סנדרסון וגוב המשיכו לשתף פעולה בלהקות גזוז ודודה.

על האלבום:

בשנת 1974 בחרה רשות השידור בלהקה לייצג את ישראל באירוויזיון 1974 בברייטון עם השיר "נתתי לה חיי", שתחת המעטה של שיר אהבה סטנדרטי כלל רמיזות פוליטיות כנגד שלטונה של גולדה מאיר ובעד הקמת מדינה פלסטינית. העיבוד התזמורתי של השיר נעשה על ידי נעם שריף. באירוויזיון עצמו הופיעה הלהקה בשם "Poogy", שהיה שם קליט יותר. במהלך הביצוע באירוויזיון לא ניגן יוני רכטר עם הלהקה אלא ניצח על התזמורת, עקב תקנה המגבילה את מספר המופיעים על הבמה (לרבות נגנים, רקדנים או זמרי ליווי) לשישה. רכטר, שלא היה לו ניסיון קודם בניצוח, עבר לשם כך קורס מזורז אצל שלום רונלי-ריקליס, אדוארד אולארצ'יק ונעם שריף. הלהקה הופיעה בתחרות עם פלייבק שהוקלט מראש, ולמעשה רק התזמורת הגדולה ניגנה בשידור חי השיר הגיע למקום השביעי בתחרות והלהקה הוציאה לשוק האירופאי תקליטון הכולל שניים משיריהם בגרסאות אנגליות: "She Looked Me in the Eye" ("נתתי לה חיי") ו־"Morris and his Turtle" ("המגפיים של ברוך"). את המילים האנגליות לשני השירים כתב סנדרסון, ללא זיקה למילים העבריות המקוריות. תקליטון זה הופץ גם בישראל.

תחרות שירי האירוויזיון אמנם לא הביאה ללהקה הצלחה בעולם, אך דני סנדרסון זכה בתמלוגים נאים בעקבות העובדה שהשיר "נתתי לה חיי" זכה לגרסה בשפה הצרפתית, "Le Service Militaire" בביצועו של כוכב הזמר הצרפתי ז'ו דסאן. בישראל נחל השיר הצלחה מיידית, ובאפריל 1974 זכה להישג הנדיר של כניסה ישירה למקום הראשון במצעדי הפזמונים השבועיים של גלי צה"ל ושל קול ישראל. השיר הוביל את מצעדי הפזמונים במשך שבועות רבים, וגם נבחר כ"שיר השנה" במצעד השנתי תשל"ד של קול ישראל.

באוגוסט באותה שנה יצא האלבום השני של הלהקה, "פוגי בפיתה". בנוסף ל"נתתי לה חיי", כלל האלבום ברובו שירים מהאופרה "סיפורי פוגי" אשר לא נמצא להם מקום באלבום הראשון. כמו כן כלל האלבום גרסת כיסוי לשירה של להקת הנח"ל "הורה היאחזות", שעיבדו במקור סנדרסון ואולארצ'יק לכבוד כינוס של להקת הנח"ל. השיר בגרסת הלהקה זכה לאהדה רבה בהופעות והפך לחלק בלתי נפרד מתוכניות הלהקה. השיר החותם את האלבום, "הבלדה על ארי ודרצ'י", לא התקבל באהדה בהופעות[3] וביצועו החי נפסק עד להופעות האיחוד בשנת 1984. עם זאת, במצעדי הפזמונים זכה השיר להצלחה רבה יותר ודורג במקום התשיעי במצעד השנתי תשל"ד של קול ישראל.

על אף שהורכב מחומרים ישנים ברובו, התאפיין האלבום בצליל שונה מזה של קודמו. חברי הלהקה החלו מתנסים בכלי נגינה שונים שבלטו בסצנת הרוק המתקדם הבריטית של התקופה, כגון גיטרות 12 מיתרים, מלוטרון, מוג, אורגן האמונד וחלילית. כמו כן, לראשונה לוותה הלהקה במוזיקאים חיצוניים: בשיר "לאמור א'לאבי" ניגן המוזיקאי אברהם סאלמן על קאנון, השירים "נתתי לה חיי" ו"התמנון האיטר" בוצעו בליווי תזמורת, וב"שיר המחירון" שרה מקהלה שהורכבה בעיקר מחברי הלהקה ובנות זוגם, בשם "מקהלת השפלה".

בעקבות האלבום זכתה כוורת בפעם השנייה בתואר "להקת השנה" במצעד הפזמונים השנתי של קול ישראל. פרט ל"נתתי לה חיי" ו"הבלדה על ארי ודרצ'י" צעדו במצעדי הפזמונים גם השירים "שיר המחירון" ו"משה כן משה לא" מהאלבום, וזכו גם הם להצלחה.

משתתפים:

דני סנדרסון – גיטרה, שירה, כתיבה, הלחנה
אלון אולארצ'יק – גיטרה בס, שירה, כתיבה, הלחנה
גידי גוב – שירה, חלילית
אפרים שמיר – גיטרה, שירה
יצחק קלפטר – גיטרה, שירה
יוני רכטר – פסנתר, פנדר רודס, סינתיסייזר מוג, סינתיסייזר אוברהיים, מלוטרון, שירה
מאיר פניגשטיין – תופים, דקלום ושירה כ"פוגי"
טומי פרידמן ופרנקי גליקסמן – טכנאי הקלטה
טומי פרידמן – מיקסים
אברהם דשא פשנל – מפיק

הסבה לתקליטור:

מפיקים: דני סנדרסון וחיים שמש.
עוזרת הפקה: הדס שוקי.
המרות: אולפני "רולי", יוני 1989.
מיקס מחודש: יעקב מורנו, טכנאי; עמי איילי, עוזר טכנאי. אולפני "המון", יוני 1989.
עריכה אנלוגית: יהודה זייתון ורזי בן עזר, אולפני "סיגמא", יוני 1989.
עריכה דיגיטלית: בן ברנפלד, ה.מ. אקוסטיקה, יולי 1989.
עדכון גרפי: רפי דייגי (על-פי עטיפה מקורית).
תודות: אברהם דשא פשנל, דורית לנץ, יאיר ניצני.

***

"איבדנו את הזהות המוזיקלית שלנו": חברי כוורת חושפים את הסיבות לפירוק

קובי אוז | מעריב אונליין | 30.5.2018

פה קבור הכלב: מה הפך את כוורת ללהקה הישראלית הכי גדולה אי פעם

נדה מנוחין | וואלה | 31.7.2020

ילדים מזדקנים ושיעורי מולדת, שירים בלי דגל ומגפיים ומכנסיים שקונים קומפלט: עם הומור משוגע וסירוב לפאתוס, צליל מובחן ומורשת מפוארת, הייתה כאן להקה אחת ששפכה חלב על הרצפה כדי שאף אחד לא יבכה. לכן אנחנו כל כך אוהבים אותה…להמשך קריאה >>

***

לצפייה בסרטונים בגודל מלא, לחצו על "לצפייה דרך YouTube" בתחתית כל סרטון: